למתבונן מן הצד, נראה המשא ומתן שבין אברהם לבני חת על רכישת קרקע בחברון, כשיח באחד משווקי המזרח התיכון. אברהם מחווה קידות לבני חת, "עם הארץ" (שבניגוד למשמעותו השלילית בימינו, בתקופת המקרא ובהקשר הפרשה שלפנינו אינו אלא כינוי ניטראלי לבני המקום), משתחווה אליהם, ופונה אליהם בלשון עדינה: "גר ותושב אנכי עמכם… אם יש את נפשכם". … המשך לקרוא בכוח הזכות ולא בזכות הכוח